שקיות ניילון - מפגע סביבתי


שקיות ניילון - מפגע סביבתי
ייצור הפלסטיק העולמי גדל פי 20 מאז שנות ה-60 וכיום עומד על למעלה מ-300 מיליון טון בשנה, כאשר על פי ההערכות, היקף הייצור צפוי להכפיל את עצמו בתוך 20 שנה. על פי האו”ם, כמחצית מן הפלסטיק המיוצר בעולם מעוצב ומתוכנן לשימוש חד-פעמי. חלק ניכר מן הפלסטיק החד-פעמי אינו עובר לטיפול מוסדר (מיחזור, שריפה או הטמנה), אלא מגיע בכמויות אדירות לסביבה ממקורות שונים (לכלוך רשות הרבים, שפכים ועוד), ושם הוא נצבר ומתפרק לאורך שנים תוך יצירת זיהום סביבתי כבד. מחקר של קרן מקארתור מצא כי, בתרחיש של “עסקים כרגיל”, יכיל האוקיינוס טון פלסטיק על כל טון דגים עד 2025, ועד 2050 כבר תעלה כמות הפלסטיק על כמות הדגים. הסיבה לכך היא שכ-10 מיליון טון פלסטיק מוצאים את דרכם לאוקיינוס מדי שנה – שווה ערך לכמיליון וחצי משאיות זבל. לנוכחות הפלסטיק באוקיינוס ובים ישנן השלכות אקולוגיות הרסניות שנאמדו בכ- 13 מיליארד דולר בשנה. הפגיעה אינה מוגבלת לאוקיינוסים הרחוקים: מחקר משנת 2015 מצא בים התיכון נוכחות זיהום פלסטיק בכ-20% מן הדגים שנדגמו. מחקרים רבים מצאו שאריות “מיקרו-פלסטיק” במי השתיה ובמזון ואף בצואת בני אדם וברקמות אנושיות, כך שכיום הפלסטיק מהווה איום על בריאות הציבור בעולם ובישראל, אשר היקפו וחומרתו לא ניתנים להערכה בשלב זה. על רקע זה, ישנה הסכמה עולמית גורפת על כך שזיהום הפלסטיק הוא אחת מבעיות הסביבה החמורות הנציבות על סדר היום של האנושות במאה ה-21.
פלסטיק הוא כ-20 אחוז מכלל משקל הפסולת הביתית שאנו משליכים. שקיות הפלסטיק הן מיעוט מהאשפה הזו – אחוזים בודדים מסך הפסולת. עם זאת, השקיות קלות המשקל נוטות להתפזר עם משבי הרוח ולהתפורר בחשיפה לקרינת השמש. חלקיהן מגיעים לא פעם למקורות המים ונשטפים עם הנחלים לים. אם ייצור הפלסטיק ימשיך בקצב הנוכחי כמעט שלא ייוותרו בקרוב אזורים באוקיינוסים שאינם נגועים בפסולת פלסטיק. קצב ההתכלות של חלקיקי הפלסטיק אטי מאוד, ונמשך מאות שנים. חלקיקי הפלסטיק מכילים חומרים רעילים שמשאירים נזקים בלתי הפיכים בשרשראות מזון רגישות בכל כדור הארץ. גם השקיות שמגיעות לאתר הטמנת פסולת ונשארות בו גורמות לנזק. האתרים הללו גורמים זיהום בלתי הפיך של מי תהום וקרקעות, פולטים גזי חממה כמו מתאן וגזים רעילים אחרים, וגם פוגעים בנוף ובערך הכלכלי של הקרקע.
אפילו המיחזור, שרבים רואים בו אפשרות המועדפת, רחוק מלהיות אידיאלי – הוא צורך אנרגיה ויוצר זיהום משני בעצמו. מכיוון שבישראל אין מפעלים למיחזור שקיות, צריך לשלוח אותן לחו"ל, וגם זה דורש משאבים. מחקרים במדינות שביצעו מהלכים דומים, כמו אירלנד, או אף אסרו לחלוטין על השימוש בשקיות הניילון מראים שהצרכנים דווקא תומכים פעמים רבות במהלך בדיעבד, ושההשפעה הסביבתית שלו משמעותית .